נדחתה עתירת אסיר להתיר לו לצאת ל"שבעה" על אביו שהלך לעולמו

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 24.4.2008 בה נדחתה עתירת המבקש להתיר לו לצאת לחופשה על מנת לשבת יחד עם בני משפחתו "שבעה" על אביו שהלך לעולמו.

1.        המבקש מרצה עונש מאסר בן תשע שנים וארבעה חודשים שתחילתם ביום 5.10.1999, בגין הרשעתו בעבירות הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים ותקיפה והכשלת שוטר. ביום 22.4.2008 נפטר אביו של המבקש. באותו היום הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בה ביקש כי יתאפשר לו לצאת להלוויה וכן לחופשה בת שבוע לצורך ישיבת "שבעה". בקשת המבקש לצאת להלוויית אביו המנוח התקבלה, בהסכמת המשיבה, אך זו התנגדה לבקשת היציאה לחופשה על מנת לשבת "שבעה" בבית המשפחה בקריית מלאכי ובקשה זו אכן נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהחלטתו מיום 24.4.2008. באותה החלטה עמד בית משפט קמא על כך שלמבקש עבר פלילי מכביד הכולל הרשעה בעבירות חמורות וכי זהו מאסרו השישי. עוד ציין בית המשפט כי המבקש מסווג כאסיר שהוצאתו לחופשה צריכה לקבל את אישור המשטרה וכי אף שהנטייה היא לאפשר גם לאדם שחטא ליטול חלק בישיבת "שבעה" על קרוביו, יחד עם בני משפחתו, הרי שבמקרהו של המבקש יש לדחות שיקול הומניטארי זה מפני האינטרס הציבורי נוכח הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. בעניין זה ציין בית המשפט כי הוצג בפניו מידע מודיעיני המצביע על מעורבותו של המבקש בפלילים גם מאחורי סורג ובריח וכן על כך שאף כאשר אושרה לו חופשה מיוחדת לשעות ספורות לרגל נישואיי אחיינו ביום 4.12.2007 הוא ניצל אותה למטרות פליליות. אשר לערבים המוצעים קבע בית המשפט כי אף שמדובר באנשים ישרים ספק אם המבקש יהיה נתון למרותם. עם זאת ובהסכמת המשיבה, התיר בית המשפט למבקש לצאת בליווי השב"ס לטקס גילוי המצבה של אביו, בתום ימי השבעה.

2.       מכאן הבקשה שבפני בה טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בדחותו את העתירה. לטענתו, התנהגותו בבית הסוהר בדרך כלל ראויה ולשירות בתי הסוהר אין התנגדות שייצא לחופשה וזו נמנעת ממנו בשל התנגדותה של משטרת ישראל. לטענת המבקש התנגדות המשטרה נובעת ממידע מודיעיני שיש לה לטענתה בעניינו ועימו אין לו מטבע הדברים אפשרות להתמודד, אך מכל מקום הוא טוען כי מידע זה אינו מבוסס ואינו מעודכן וכי בית המשפט לא נתן דעתו לכך שעבר פרק זמן ארוך מהיום בו נצבר המידע וכן לכך שבמהלך אותה התקופה יצא פעמיים מבית הכלא. המבקש מוסיף וטוען כי פטירת אביו מהווה נסיבה שיש בה כדי לשנות את נקודת האיזון בעניינו וכי בית משפט קמא שגה בקובעו כי אם יצא לחופשה על מנת לשבת "שבעה" על אביו יהיה בכך כדי לסכן את שלום הציבור, שכן כל בקשתו היא להיות עם משפחתו בעת אבלם המשותף וניתן להניח כי בעת החופשה הוא ישמור על כבוד אביו ולא יעשה מעשים שיביישו את זכרו. המבקש מוסיף ומציין כי המשיבים התנגדו גם להצעת בית משפט קמא כי יתאפשר לו לצאת ל"שבעה" למספר שעות אף שהוא מצידו הביע נכונות לקיים כל תנאי שיוטל עליו והציע שני ערבים שיפקחו עליו. לטענתו לא בחן בית משפט קמא כראוי את הערבויות שהוצעו על ידו ולא ניתן משקל מתאים לעובדה שנותרו כארבעה חודשי מאסר בלבד עד לסיום תקופת מאסרו.

3.            המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה. לטענתם, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ואילו החלטת בית משפט קמא לדחות את עתירת המבקש נטועה בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, בסוג העבירות שעבר, במידת האמון שאפשר ליתן בו, בעברו הפלילי ובמידע המודיעיני הקיים בעניינו. משכך אין להתערב בהחלטה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי למבקש, כמו לאסירים אחרים, אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות בעודו במאסר וכי הסמכות בעניין שחרור אסירים הופקדה על פי חוק בידי השר לביטחון פנים שהאציל אותה לגורמים בשירות בתי הסוהר להם נתונה ההחלטה אם ראוי לאפשר חופשה לאסיר אם לאו. כן טוענים המשיבים כי ההחלטה בעניינו של המבקש המאפשרת לו לצאת בליווי אבטחה להלוויית אביו ולטקס גילוי המצבה אך מונעת ממנו לצאת ל"שבעה", מאזנת בין נסיבות המקרה למסוכנות הנשקפת ממנו. בהקשר זה מציינים המשיבים כי המבקש ביצע עבירת הריגה בעת חופשה אליה יצא במאסרו הקודם, כי המבקש מוכר למשטרה כעבריין "בכיר" בעל השפעה על נפח הפשיעה בארץ, בעיקר באזור הדרום, וכי הוצג מידע מודיעיני המצביע על המשך מעורבותו בפלילים בעודו בכלא כמו גם על מעורבותו בפלילים במהלך חופשתו האחרונה מהכלא. לבסוף טוענים המשיבים כי מקום בו מתנגש האינטרס הציבורי עם האינטרס של האסיר לצאת לחופשה יש להעדיף את האינטרס הציבורי.

4.        דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר אינה ניתנת אלא בנסיבות מיוחדות בהן מגלה הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 11156/05 שיסטק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2006)). הבקשה שבכאן אינה מעלה שאלה כזו ואינה עוסקת אלא בעניינו הפרטני של המבקש. יתר על כן, אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה נשוא הבקשה. שיקול הדעת האם ליתן לאסיר חופשה, ואם כן באילו תנאים, מסור לשירות בתי הסוהר. בהפעילו את שיקול דעתו זה רשאי שירות בתי הסוהר להביא במניין שיקוליו, בין היתר, את נתוניו האישיים של האסיר, את התנהגותו בעת המאסר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו: סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971; רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל, פ"ד נח(6) 817, 820 (2004)).

           ברע"ב 844/07 רביזדה נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 7 (לא פורסם, 29.1.2007), ציין בית משפט זה בהקשר דומה כי:

הציפייה של כל אדם לקחת חלק באירועים בעלי משמעות מיוחדת בחייהם ובמותם של קרובי משפחתו היא טבעית, ומובנת מאליה. ההשתתפות באירועי שמחה כבאירועי אבל של בני משפחה קרובים היא חלק ממימוש הציפייה של האדם לחיי משפחה, בין בהיקפה הגרעיני, ובין בהיקפה הרחב. ציפייה זו נקשרת גם לאמונה ולמנהגי הדת. ציפייה טבעית זו של האדם אינה נעלמת עם הפיכתו לאסיר, שקירות הכלא מפרידים בינו לבין החברה. עם זאת, המגבלות על החירות האישית הנלוות למאסר משפיעות באופן בלתי נמנע על מידת היכולת של האסיר להגשים את ציפייתו הטבעית להיות חלק מאירועים משמעותיים וחשובים בחיי משפחתו הקרובה. בגדר מגבלות אלה עשויים לבוא, בין היתר, שיקולים של בטחון הציבור, בטחון האסיר עצמו, וכן היבטים מערכתיים שונים הקשורים בהיקף המשאבים וביכולת ההיערכות של רשויות שב"ס, על מערכות האבטחה הנתונות להם. ציפייתו של האסיר כפופה, אפוא, בין היתר למגוון שיקולים מערכתיים האוצלים על היקף היכולת להתיר את יציאתו בליווי למטרות משפחתיות ואישיות שונות.

על רקע הדברים האמורים, נתון לגורם המוסמך בשב"ס שיקול דעת רחב לקבוע באלו נסיבות ניתן להתיר יציאת אסיר בליווי אבטחה לאירוע משפחתי בעל אופי כזה או אחר. שיקול דעת זה מופעל הן בהתחשב באמות המידה הכלליות המוגדרות בנוהל, והן על פי הנסיבות הפרטניות הנוגעות לאסיר האינדיבידואלי שעניינו עומד להכרעה.

           במקרה דנן אפשר שירות בתי הסוהר למבקש לצאת ללוויית אביו וכן החליט לאפשר לו לצאת לטקס גילוי המצבה בתום ימי השבעה, אך נוכח התנגדות המשטרה החליט שלא להתיר את יציאתו לחופשה נוספת במהלך ימי השבעה. התנגדות המשטרה נבעה, בין היתר, מקיומו של מידע מודיעיני המצביע לטענת המשיבים על המשך מעורבותו בפלילים ועל מסוכנותו לשלום הציבור ומידע זה הוצג בפני בית משפט קמא ונבחן על ידו. כן נלקחה בחשבון העובדה כי המאסר הנוכחי אותו מרצה המבקש נגזר עליו בגין עבירת הריגה שביצע במהלך חופשה אליה יצא בתקופת מאסרו הקודם. בנסיבות אלו נראה כי החלטת המשיבים הינה החלטה מאוזנת וסבירה ואין מקום להתערב בה אף לגופם של דברים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ד ניסן התשס"ח (29.4.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il